lejournal.co.il לה ז'ורנל מגזין עיצוב שיער ישראלי
מעצבת השיער זמירה בקשי, מורה לעיצוב שיער, מסרקת כלות ומתנדבת פעילה בעיר חולון למען האוכלוסיות חלשות הלכה לעולמה לפני שבע שנים לאחר מאבק במחלת הסרטן אך הותירה אחריה מורשת מפוארת ועשרות של מעצבי שיער מצליחים שלמדו ממנה את רזי המקצוע.
לאנשים רבים פניה חמה בלב לזמירה בקשי ז"ל, שהלכה לעולמה לפני שבע שנים, בגיל 61, לאחר מאבק במחלת הסרטן. זמירה היתה דמות מוכרת לא רק בקרב מעצבי השיער ובקרב קהילת המורים המלמדים את המקצוע, אלא גם בקרב קהילת המתנדבים בעירה חולון. במשך שנים רבות נהגה זמירה בקשי להקדיש שעות רבות לסיוע לאוכלוסיות חלשות: היא הגיעה דרך קבע לבתי אבות להעניק להם תספורת חינם וטיפוח לשיער, התנדבה ה"פתחון לב" ואף תרמה ממרצה לסייע למספרה הפועלת בבית החולים איכילוב למען חולי סרטן.
זמירה בקשי ז"ל (מימין) במספרה. לימדה דור שלם של מעצבי שיער בישראל.
זמירה בקשי נולדה בשנת 1948 ומקצוע עיצוב השיער היה חלק בלתי נפרד ממנה. כבר כנערה עבדה במספרות ורכשה לעצמה מיומנות וניסיון שהוציאו החוצה את הכשרון הגדול שבידיה. היא נמנית על דור הוותיקים, מריוס, ז'קלין ליכטנשטיין ושמות גדולים אחרים.
בשלב מאוחר יחסית בקריירה, החליטה זמירה בקשי לעשות תפנית חדה והלכה ללמוד הוראה במטרה להפוך למורה לעיצוב שיער ולהנחיל את סודות המקצוע לדורות הבאים. בהמשך היתה זמירה ממקימי מגמת עיצוב השיער בתיכון "אורט ספיבק" בחולון ולימדה גם בבית הספר "אורט ניצנה" בבת-ים. עשרות רבות של מעצבי שיער מפורסמים עברו תחת הכשרתה וקיבלו ממנה את הבסיס לסיפור ההצלחה שהם היום.
גידלה דור שלם של מעצבי שיער
בין מעצבי השיער שלמדו מזמירה, ניתן למצוא שמות מובילים בענף עיצוב השיער בישראל: אבי מלכה, יניב זאדה, אודי שור וחן מוגרבי הם רק חלק מהם.
"זמירה היתה אישה יוצאת דופן ולתלמידיה היא הייתה ממש כאמא, תמיד שם כשצריך אותה" מספר מעצב השיער אודי שור. "אישה מלאת חיים ואהבה למקצוע, מסורה וקשובה לתלמידיה, עוזרת בכל נושא, גם מעבר לשעות הלימודים. אני זוכר שכל-כך כיבדנו והערכנו אותה, עד שהיינו צועקים על תלמידים אחרים אם היו מעיזים שלא להקשיב או להפריע בעת השיעור".
זמירה בקשי עם מעצב השיער אמיר בקשי, הבן.
מבין כל תלמידיה, התלמיד שקיבל ממנה הכי הרבה הוא ללא ספק בנה, אמיר בקשי, מעצב שיער מוכשר בפני עצמו, פרזנטור של אינדולה בישראל ובעל מספרה מצליחה בחולון. "הייתה זו אמי שדחפה אותי ועודדה אותי לאורך כל הדרך והרבה ממה שאני היום אני חב לה ולידע העצום שהיה לה." מספר אמיר. "אמא שלי היתה אשה צנועה ואהבה את הזולת, היא הרעיפה אהבה גם על לקוחותיה וגם על אנשים במגוון פעילויות ההתנדבות בהן עסקה. גם כאשר נאבקה במחלה, אחרי טיפולים כימותרפיים, הגיעה למספרה, סירקה, עיצבה ועבדה ולא הפסיקה גם אז להתנדב. העשייה שלה, נועם ההליכות, המקצועיות והאהבה הגדולה שהיתה לה לזולת, כל אלה הם מורשת מפוארת שהשאירה לנו, בני המשפחה ולתלמידיה הרבים. זו גם הסיבה, שכל מי ששומע את שמה מעלה חיוך על פניו וזוכר אותה ואת הלב הגדול שהיה לה".
